<h1>ספר המקח והממכר לרב האי גאון — השער העשירי</h1>
<h2>דף יג:</h2>
השער העשירי, דברים האסורים למכור לעכו"ם שהזהירה התורה בכל דבר שהוא ידוע שהעכו"ם מקריבים אותו לשמש ולירח ולכוכבים אסור למכור להם, כדגר' [ע"ז י"ג ע"ב] ואלו דברים אסורים למכור לעכו"ם אצטרובלין ובנות שוח ופטוטרותיהן ולבונה ותרנגול הלבן. רבי יהודה אומר מוכר לו תרנגול לבן בין תרנגולים ובזמן שהוא בפ"ע קוטע אצבעו ומוכרו מפני שאין מקריבים חסר לאליל ושאר כל הדברים סתמן מותר ופירושן אסור. ותדע דאלו שפי' לפי שבאותן הימים היו נוהגים אותם העכ"ום וכמו כן נמי בכל זמן ובכל דבר ראוי שיאסר מה שהעכו"ם נהגו להקריב כדלעיל וכל דברים שמקטירים לו כגון לבונה זכה. ותדע דמה שאסרו למכור לעכו"ם דברים המקריבים לא אסרו אלא המעט או כשעור הקרבן שמקריבים אבל דבר מרובה בבת אחת אינו אסור למכור ואעפ"י שאותו שאנו מוכרים זה המרובה ימכור אותו מעט מעט לעכו"ם אין אנו חוששים, דגר' [י"ד ע"א] ומוכרים להם חבלה פי' ר"י בן בתירא בלבונה אין פחות משלשים מני וליחוש דלמה אי מזבנינן ליה להאי אזיל האי ומזבין להאיך אמר אביי אלפני עור מפקדינן אלפני דלפני עור לא מפקדינן. ותדע דמשום הכי אמר תרנגול לבן לפי שלא היה מנהג באותן דורות שמקריבין אלא הלבן משו"ה מי שהיה מבקש תרנגול לקנות ולא היה מבקש לבן ידוע שאינו מבקש לע"א ומותר למכור לו אפילו לבן, דגר' [שם] תרנגול למי תרנגול למי מותר למכור לו תרנגול לבן אבל אם אמר תרנגול לבן למי תרנגול לבן למי אסור למכור לו תרנגול לבן. והיכא שמבקש תרנגול לבן קטוע מידע ידעי' דלאו לע"א בעי ליה ומותר למכור לו אף תרנגול לבן שלם דלא אמרינן אערומי קא מערים. אבל היכא שמבקש תרנגול לבן והוציא לו תרנגול שחור ולקחו אעפ"י שמתוך מעשיו נכר שאינו רוצה לע"א אפ"ה אסור למכור לו תרנגול לבן מאחר שבקשו, כדגר' [שם] בעי רב אשי תרנגול קטוע למי תרנגול קטוע למי מהו למכור תרנגול שלם כיון דקאמר קטוע לאו לע"א בעי לה או דלמא אערומי הוא דקא מערים את"ל כיון דקאמר קטוע לאו לע"א בעי ליה תרנגול לבן למי יהבו ליה שחור ושקל יהבו ליה אדום ושקל מהו למכור לו לבן מדקשקיל האי לאו לע"א קבעי ליה או דלמא אערומי קמערים תיקו. וכל תיקו דאסורא לחומרא. ומזה הענין למדין במה שנוהגים בזמן הזה להקריב. אבל כל שאר דברים שאינן ידועים לנו אם הם נקרבים לע"א אם לאו ובקש אותם עכו"ם לקנותם סתם ולא פיר' לשום ע"א מותר למכור להם, וזהו דגר' ושאר כל הדברים סתמן מותר ופירושן אסור וכמו שפי' סתמן חיטי חיוראתא פירושן לע"א ומהו דתימא האי גברא לאו לע"א קבעי והאי דקאמר לע"א מיבק הוא דקא אביק בה וסבר דאביקי נמי אחרינא אימא להו לע"א כי היכא דליזלו ליה קמ"ל. הענין השני ממה שהאדם מוזהר שלא ימכרו לעכו"ם מה שנהנים בו הנאה מרובה, כדגר' רי"א אף דקל טב חצב ונקלובס אבל השדות והבתים בא"י אין מוכרים לעכו"ם כלל אבל בסוריא מוכרים להן ומשכירין להם לפירות ובחו"ל מוכרין להן בתים מפוזרים בלבד שלא יהו זו בצד זו ושדות אפילו מקובצות כדגר' [ע"ז י"ט ע"ב] ואין מוכרים להן במחובר לקרקע אבל מוכר לו מה שקצץ רי"א מוכר לו ע"מ לקוץ, אין משכירין להם בתים בא"י ואצ"ל שדות ובסוריא משכירים בתים אבל לא שדות ובחו"ל מוכרים בתים ומשכירים שדות דר"מ, ר' יוסי אומר אף בא"י משכירין להם בתים ובסוריא מוכרים בתים ומשכירים שדות ובחו"ל מוכרין אלו ואלו. ואמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' יוסי אמר רבי אמי ובלבד שלא יעשה שכונה תנא אין שכונה פחותה משלשה בני אדם. הענין הג' כל מה שאדם מתירא שאם ימכור לעכו"ם אותו חפץ יבא ממנו הפסד לישראל אסור למכור להם, כדגר' [ע"ז ט"ו ע"ב] אין מוכרים להן לא זיין ולא כלי זיין ואין מוכרים להן לא קולרין ולא כבלים ולא שלשלאות של ברזל. וכמו כן ישראל שיש לו עזות פנים וידוע שהוא רשע אין מוכרים לו את אלו, כדג' [שם] אמר רמי בר חמא כדרך שאמרו אסור למכור לעכו"ם כך אסור למכור ללסטם ישראל וה"ד אי דקא קטול היינו עכו"ם לא במשמוטא בעלמא דזמני דעביד לאצולי נפשות וגרסינן [שם י"ז ע"ב] אמר רב אדא בר אהבה אין מוכרים עששיות לעכו"ם מ"ט אלימא משום דאשלי מונייהו כלי זיין א"ה אפילו מרי וחציני אמר רב זביד פרזלא הינדואה. אבל למכור כל אלו שאמרנו למלכים שהן קונים לשמירתם ולשמירתנו מותר דגר' [שם] והאידנא דקא מזבנינן אמר רב אשי לפרסאה דמגני עלוון אבל כל שהוא מן המגינים והתריסים מותר למכור לכל אדם כדגר' [שם] אין מוכרים להם תריסים וי"א מוכרים להם תריסים ואר"נ אמר רבה בר אבוה הלכה כיש אומרים. וכן כל בע"ח המזיקים את האדם אין מוכרין לעכו"ם כדגר' [שם ט"ז ע"א] אין מוכרים לעכו"ם דובין ואריות וכל דבר שיש בו נזק לרבים. הענין הרביעי מה שאסור למכור לעכו"ם שלא יבא לעבור על המצוה כגון בהמה דקה ובהמה גסה דבבהמה דקה גרסי' [פסחים נ"ג ע"א, ע"ז י"ד ע"ב] מקום שנהגו למכור בהמה דקה לעכו"ם מוכרים מקום שנהגו שלא למכור אין מוכרים. ובבהמה גסה גרסי' [שם] ובכל מקום אין מוכרים להם בהמה גסה עגלין וסייחים שלימים ושבורים מ"ט גזרה משום שאלה גזרה משום נסויי. אבל ע"י סרסור מותר למכור להן דרב אחאי שרא לזבוני אידא דספסרא אי משום אושולי ואגורי לא מושיל ולא מיגר אי משום נסויי לא ידע ליה לקליה דאזלא מחמתיה. אבל אם כמדומה לו שהנכרי הזה אינו לוקח אותה אלא לשוחטה מותר למכור לו כדגר' [שם] רב הונא זבן פרה לעכו"ם א"ל רב חסדא מ"ט אימר לשחיטה זבנה ואמר רב אשי כל היכא דאיכא למיתלא תלינן ואע"ג דמצו[ו]ה וכל היכא דליכא למיתלא לא תלינן ואע"ג דאינו מצו[ו]ה. ותורת החיה בין דקה בין גסה כתורת בהמה גסה דגרסי' כשם שאמרו אין מוכרים בהמה לעכו"ם כך אמרו אין מוכרין חיה גסה ואף במקום שמוכרים בהמה דקה חיה דקה אין מוכרין.
